כפי שאמרתי, לקחתי בכוונת משורר את השמות יולק ויונתן ליפשיץ
מאצל עמוס עוז כדי לתקוף אותו על מספר נקודות.
1) היסוסו של יוני לעזוב את קיבוצו של עמוס עוז, היה רק בן
שנתיים ימים. זה חרה לי מאוד. כי איך ייתכן כל כך מעט זמן?
שהרי אני היססתי לעזוב או לא לעזוב... כל ימי בגרותי...
2) ועוד נקודות שונות לגבי יולק. יולק שלו שונה מאוד משלי. שלי
בהחלט צריך להזכיר לך את חיים,  ויוני ליפשיץ שלנו זה גדי. מי
זה בקיבוץ חולדה? אינני יודע אם באמת היה מישהו כזה או זו
המצאה של עוז?
היו חוקרים שכתבו שהיה מישהו דומה, ושהיה סיפור דומה בחולדה.
אך אינני זוכר בבירור חלפו למעלה מ-25 שנים...

עוד מעט יאזלו העותקים האחרונים שנותרו לספר "הענקים וילדי
השמש". בשנים האחרונות גם נהגתי להעניקו כפרס על הצטיינות
בקבוצות הבימוי שלי. זו הסיבה גם שאחד מהם כתב מה שכתב
בויקיפדיה. כי נתתי את הספר ללא תמורה נראית לעין.

יש הטוענים מה עמוס עוז עושה ברומאן שלך "הענקים וילדי השמש"?
כאילו נתליתי על עץ גדול. מחוסר ביטחון עצמי. מחוסר הכרה.
לא מעט נכתב על הספר "הענקים וילדי השמש", בעיתונות היומית
ובמוספי שבת, אבל איש לא עלה על הנקודה שאתה עלית עליה במהירות
רבה כל כך.

זה שוב מה זה מרגש.
מרגש אותי איך אתה רואה את הנולד.
איך אתה כבר חושב על הנינים.
איך אתה יודע על הפרוטקציה שסבתא של הבת של איה בן נפתלי היתה
עושה במחסן של חדר האוכל.
זו היתה תקופה ייחודית שלא תחזור עוד.

כן, אני העורך היחיד של "הענקים וילדי השמש", הספר שנכתב במשך
15 שנים. העורך הראשי בחלונות גוונים בתל-אביב רצה לערוך
והתנגדתי.
והנה סוף סוף יש מישהו שבעצמו עורך, שמקבל זאת. אני מודה לך
מאוד.
למעשה אתה העורך הספרותי הראשון שמעיר לי הערות על הספר.
עד כה קיבלתי כתבות בעיתונות בשנים 1998-99 כשיצא לאור או
מחברים ובעיקר סטודנטים שקראו.

אני מודה לך מאוד על הניתוח המדוייק שלך לגבי הדיאלוג עם רחל
הפסיכולוגית. זה מאוד נכון, מה שכתבת ממש מדוייק וקולע בול.

זה נכון, מוחמד הוא פרא-אדם, אבל השנים האחרונות וביקוריו
הרבים בעולם כולו, שינו אותו מעט. הוא נוסע כמעט לכל מקום
בעולם מאמריקה ועד יפן וסין וכל אירופה, מזמינים אותו וזה מעדן
אותו. אין ברירה. הוא קצת נעשה אירופאי ביכולת שלו לעבוד על
אנשים. לשחק אותה כאילו אירופאי. וזה מקל עליו מאוד להשכיב
חתיכות. כי הן חושבות שהוא כמותן. הוא יודע להיות נשי. אבל הוא
מתבייש בנשיות שלו... והיתה לי בעיה בבימוי כאשר רציתי שישחק
את חאסנה-בנת-מחמוד בהצגה "עונת הנדידה אל צפון" מאת א-טייב
סאלאח הסודני, והוא פחד לשחק אותה בנשיות הרכה והעדינה שלה.
הוא בדרך...
כולנו בדרך בעצם.
השאלה: בדרך למה?

אתה מחמם לי את הלב והמוח! תודה רבה!

12.8.2008