קשה לי נורא לדבר על זה כי חיים היה כמו אבא טוב אלי, אחרי מות
אבי ואני בן 10 וחצי... חיים גם לימד אותי הרבה דברים טובים.
כי בזמני הוא הפך להיות שקט, מנהיג שקט שרכש כבר את אמון
הציבור וידע שהערותיו מתקבלות על ידי הרוב. כי ידע גם לסגור
חובות של הקיבוץ והקדיש את חייו למען השגת אמצעי מחייה כל
השנים. בסופו של דבר חיים היה נשמה גדולה לתל-יצחק. וזאת אני
יודע משום, כפי שכבר סיפרתי לך, עבדתי בהנהלת חשבונות עם פסח,
נפתלי ועם נונה. ושם התגלה שלמעשה חיים שטרנברג מציל את הקיבוץ
מבחינה פיננסית. מאותו רגע שיניתי את כיוון מחשבתי כלפיו.
וכך, הדמות הזו באה תחילה מתוך הספר של עמוס עוז, "מנוחה
נכונה", כמו רצון להעיר לעוז על כתיבתו... יש כמה נקודות
שבהן אני כאילו קורץ אל עמוס עוז... כמו למשל, שיוני של עוז
במשך שנתיים שוקל לעזוב את הקיבוץ ואני במשך שנים רבות
שקלתי... פעם כן פעם לא... הפחדים היו גדולים מאוד...
חיים גם לא היה שמן אף פעם, הוא ידע לשמור על גוף די יפה.
ותמיד אמר שלום, אם כי נכון, תמיד היה עסוק. הרבה דברים שקורים
בספר מבוססים על ידע. אבל לי אין כל זיכרון ממכונית חבויה
בפרדס. ועניין הפרד בספרי "הענקים וילדי השמש" הוא די
המצאה שלי. קצת מבוסס על כל מיני רכילויות קיבוציות לכיוון כזה
או אחר (על כספים שקיבלו משילומים ומהדוד באמריקה). פשוט
חיפשתי דרך לבטא את הרכילויות הלא מבוססות על גבו של סוס או
פרד או חמור, כדי שיקחו הם את הקורבן וינקו אותנו מכל חטא.
מה, עד כדי כך הכתיבה שלי בבמה שונה בעיניך ?
הדברים שאתה אומר על הרומאן, מחמיאים לי מאוד מאוד. תודה.
9.8.2008 |