אחרי שיצא מהרכב והחל צועד לעבר דירתו חשב שכן היה צריך לנשק
אותה, אפילו רק על הלחי. אך כיוון שכבר נסעה והוא כבר עוד רגע
בדירתו, גנז מחשבה זו והחליפה באחרת שענינה- ארוחת הערב שיתקין
לעצמו.
במקרר עמד סיר עם תפו"א מבושלים וכרובית שנותרו מהיום הקודם.
הוא החליט לחמם אותם ובכך סיים גם את המחשבה השניה. אכל. שטף
כלים. ועדיין לא התעיף מספיק בשביל לפרוש לשינתו. הערתה של
אירנה לגבי הצציות של הדתיים שראו בדרך מצאה שזהו זמן נוח
להעסיק את תודעתו. "תגיד יואב, אתה היית דתי פעם נכון?"
"כן" ענה לה קודם שעוד נסעו. "אז אולי אתה יודע, למה לובשים את
הדבר הזה עם החוטים מתחת לבגד" "את מתכוונת לציציות".
"כן".
"כי ככה כתוב בתורה, זו מצווה מהתורה אני חושב אם אני זוכר
נכון".
"אבל מה הסיבה? חוץ מזה שכתוב".
"היהדות היא דת טכנית" הסביר לה, "היא באה לידי ביטוי בחוקי
התנהגות ביום יום".
"אבל זה טיפשי, אין סיבה מאחורי זה? זה רק בגלל שכתוב? זה נראה
לי טיפשי". עכשיו שיואב ישב בדירתו הוא החל להזכר באופן מעורפל
במה שכתוב. זה צריך להיות קשור בזכרון זה צריך להזכיר איזה
משהו, אבל לא זכר בדיוק במה. הוא כן זכר שמחר הוא צריך ללכת
לבנק לאסוף פנקסי צ'קים. גם המושג ארבע כנפות הידהד באופן
מוכר. משהו שקשור לבגד עם ארבע כנפות או ארבע כיוונים או משהו
כזה. אבל כל זה לא היה ממש חשוב. מה שכן היה חשוב לו זה הצ'קים
למחר ואירנה שבסוף הוא לא נישק אותה. למרות שהיה איזה רגע לפני
שיצא מהרכב שאמרו לילה טוב אחד לשני מן הרגשה כזו יש לתת תוקף
נוסף, סיום מיוחד לאותו ערב, שיציאה מהרכב ללא כל מגע תלווה
בתחושה של ריקנות, החמצה. לכן כן לחץ לה את היד. טיפשי, רישמי
כזה כמו הדרך בה הוא תמיד מתנהג כלפי כולם. במכובדות
וברשמיות.

שאלתה של אירנה על הציציות הזכירה לו את ילדותו בהתנחלות ההיא,
מעלה אלייקים, ששיחק כדורסל עם בני גילו והיה עם כיפה שמוטה
ככה על הצד מוחזקת בקושי על סיכה אחת, נעלי ספורט וציצית. היה
תמיד ויכוח כזה עם מותר לשחק כדורסל עם הציצית או שצריך להוריד
אותה בזמן המשחק. הבד הלבן והפתילים שמתנופפים ממנו בזמן שקפץ
בזריקת הכדור נטבעו בראשו כתמונת נעוריו. היה כיף באותם לילות
קיץ חופשים. הרוח נעימה מגע הכדור בין הידים התחושה שהוא נכנס
לסל ההרגשה שהוא עם הגדולים שתפסו את המגרש. הדאגה התמידית
שהאורות פתאום יכבו. אבל איך שהוא גם אז בסוף אותם משחקים חזר
הביתה כמעת תמיד לבד.  עכשיו הוא נזכר שפעם אחת לא חזר הבייתה
לבד אלא עם נעמה. היא הגיעה יום אחד גם לשחק, היה לו קצת מוזר
שהיא תשחק עם הבנים אבל כבר אז כולם ידעו שהיא טובה. הוא נזכר
כיצד הוקסם ממנה. היה לה שיער שחור גולש הייתה גבוהה ממנו
במקצת, רזה ובהירה והיה בה משהו מאוד חזק. היא לא פחדה מאף
אחד. הוא קצת התבייש בהתחלה שתראה אותו בלי חולצה רק עם
הציצית. אבל שראה שכל שאר החברים ככה לפניה, התגבר על בישנותו.
אחרי מספר פעמים הוא העיז להזמין אותה לחדרו להחלף קסטות. הוא
היה המום שהסכימה אבל בזה זה נגמר.

כל זה טיפשי. נעמה, כדורסל, טיפשי ורחוק. בליל של מחשבות
וזכרונות וממה בכלל פחד? סתם היה בישן ופחדן. כמו היום שלא
נישק את אירנה. יואב ישב בסלון ביתו והחליט שילך לישון. מחר יש
לו יום קשה בלימודים והוא צריך לצבור כוחות. טוב שלא נישק אף
אחת הוא לא צריך עכשיו שום הפרעות שום דבר שיסיח את דעתו,
ציצית! בזה אירנה צודקת. מצווה מטומטמת אם רוצים לזכור שיכתבו
ביומן, מה צריך איזה חתיכת בגד חסרת חשיבות. לעשות דברים כי
כתוב, כשאומרים את זה ככה, יואב הסכים בליבו שזה נראה מטופש
לחלוטין.