בצידה של המדרכה, אולי עוד יש קצת כוח
יושבת היא שם ובוכה, לא יכולה לשכוח
הוא לא מת הוא בחיים אבל כבר לא רואים אותו מזמן
הוא הולך בין הצללים כדי לראות אותה,
והוא יורד.

והגשם מטפטף
הוא פוחד להימחק, להימחק מפני הארץ
וטיפה ועוד טיפה את הבכי מסתירה והיא לא בוכה
והגשם שוב יורד
והוא פוחד, פוחד לא להיות איתה
וטיפה ועוד טיפה את הבכי מסתירה אבל היא לא בוכה

בצידה של המדרכה, היא יושבת, מנסה לשכוח
הוא לא מת אולי הוא בחיים אבל כל לא רואים אותו מזמן
הוא הולך, יורד מהצללים לפגוש אותה כשהוא מוכן
אבל, אז הוא מטפטף ושוב כואב הלב
והוא פוחד להיעלם.

אבל הוא יוצא משם, יוצא אל העולם
כדי שהיא תראה שוב את פניו היפות
הוא רואה אותה ומנגב את הדמעה
שזולגת מעיניה היפות כל כך
והגשם שוב יורד, אבל הוא לא מפחד
זה מחיר שישלם אדם למען אהבה.

והגשם מטפטף
הוא נימחק מפני הארץ
וטיפה אחת קטנה נוחתת לידה
והגשם שוב יורד ומה שנשאר, זה זיכרון מתוק ממנו
וטיפה ועוד טיפה והיא לא בוכה כי בלב הוא איתה...