זה אחד מימיי הבזויים ביותר
ואין בי הכוח להישבר
העיר הזו כילתה גם אותי
נווד בין נשמות סרוחות
על מדרכות פסולות לעדות
את שנותר בי ראו הספסלים
רוחו של אדם חי
מהלכת
צובעת חיוכים
מלהגת בין בדל סיגריה
לבא אחריו
המציאות ברורה לי מדי
תחומה בין מחוג למחוג
ואין מי שיצעק בשבילי
ואין מי שיחזיר צעקה
גללי האשליה נרמסו
את שמוכר בי ראו חסרי הבית
צל נשמתי הספונה
מתארך
ניתז על קירות
משתיק את אורה של השמש
הס, פן תאיר |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.