לפתע פרצו קרבות
על הקרקע באוויר ובים
נקרע בחור צעיר מביתו
והובא אל שדה הקרב.

אל רכב הברזל הוא עלה
על שריון ופלדה מחושלת
אל טנק צהבהב ומוגן
אל פלוגת השריון החודרת.

הימים ימי הקרבות לתקומה
והזמן עמד לו מלכת
גברו געגועיו אל אשתו
ישב וכתב לה איגרת.

לאשתי היקרה יפת העיניים
מתגעגע אני לזיו פנייך
הקרב לא תם, והדם ניגר כמים
גופי עודו שלם, לא נפגעתי עדיין.

הימים חלפו והקרבות לא תמו
מכתב מאשתו בושש, וגעגועיו גברו
שוב רשם מכתב ברתחה וזעם
על קורות פציעתו בקרבות בני בליעל.

לאשתי היקרה, לך רוב השלומות
פצוע אני ודמי ניגר בחולות
נפגעתי מרסיס ורגלי מטלטלת
כדור ריטש את עיני ובטני כמסננת.

כך כתב הלוחם החייל האומלל
תשוש ועייף מימים רבים של קרב
מצפה למכתב מאשתו שבעורף
האם נפלה בזרועות אהבה, שמקודם.

והמכתב המיוחל לידיו הגיע
בו אשתו מודיעה, בנפשו היה בוגדת
צעירה עודנה ונפשה עוד נחשקת
לא תוכל עם פצוע לחיות, שבטנו מרוטשת.

תם הקרב, האש והתופת פסו
חיילים מן הקרב אל ביתם שבו
מי וגופו מדמם כי נפצע הוא
ומי ונפשו תתקומם כי נבגד הוא.

נכתב ב- 9.5.1968


©