כשישבת שם לידה והיא הניחה עליך את ראשה,
התחרפנתי.
דיברתם וצחקתם ומדי פעם גם אני אמרתי משהו כדי שהיא לא תשים
לב
לזה שאני מרגישה אומללה,
שלא תשים לב לכך שמאוד רציתי להרגיש את ידך אוחזת בידי,
שלא תשים לב לכמה שאני כמהה אליך,
כמה שאתה חסר לי,
איך שאני רוצה שתתקרב אליי ותחבק
ותשכב לידי כמו פעם ונדבר הרבה ונחייך מעט
ונתחבק
ונשתוק,
אבל אני פוחדת להיפתח,
פוחדת לחשוף את עצמי למולך,
פוחדת שאצטנן ואשתעל.
בינתיים,
אולי עדיף להזות

(10.08.08)