לקפל את הכנפיים שנפרשו כל כך יפה,
להתחיל מחדש.
מהרגע בו התחלתי לקפוץ,
לחזור אחורה ולתהות בכלל,
האם זאת התהום שאליה רציתי להגיע?
אינני חושבת שזאת היא,
רציתי אחרת,
דומה.
אבל שונה לחלוטין.
רציתי את התהום שלך,
ולא הבנתי, שזה כלל לא אפשרי,
כי לכל אדם יש תהום משלו אליה הוא צריך ליפול,
ואולי לא ליפול, רק להגיע.
להגיע בטירוף הרגע, וברגע החיים.
ואני משוטטת, בין התהומות, בעיקר של אחרים.
מסתכלת עליהן מלמעלה ומנסה לבדוק אם אחת מהן שייכת לי,
ומדי פעם אני עוצרת, ורואה אחת, שגורמת לי לרצות לקפוץ אליה,
אבל לפעמים, היא פשוט לא רוצה אותי,
אז אני הולכת,
ומבינה,
שהדרך עוד ארוכה.