סיגל הוטנר / חסרת כותרת |
שמי מוטבע על מצחי כאות
ודמעותיי שהפכו לגבישי פלסטיק
ממוסגרות בדפים לבנים.
לא יכולתי לשאת זאת,
את העונג המרושע שבעירום
הרמתי את המילים גבוה
מעל לראשי
ואני סמוקה, רועדת.
ומתחת למילים הגבוהות,
חסרת כותרת,
שרתי בלחש על רעמים וברקים
בלילות הקרים, ואיך שאת האור
לא שומעים
אך הדיו הולמים בקול
במסגרות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|