לא תעבור את הדרך הזאת הנמשכת, נמשכת, עד כלותה
צר לי, כי מבחינתך נעצרה
עד קץ הלב אעבור את הדרך הזאת הנמשכת, נמשכת
מבחינתך צרה היא, כבר לא דרך, כבר לא נמשכת
דבר לא אבד לי מלבד האבק,
אך מה נותר אחרי הקרב, רק האבק
מה גרע ממני המוות, שורת הדקלים מורה על אינו עוד.
שורות הדקלים צמחו בפינות הארץ, הן סמל לחיים של עוד
אחצה את שורת הדקלים,
בחיפה יום-יום אני חוצה שורת דקלים
כלום הפצע זקוק למשורר שיצייר לו רימון האומר היעדר?
תלוי באיזה רימון מדובר, כי רימון פרי יבריא פצע אחר
למעלה מגג צניפתו של הסוס אבנה לכם שלושים אשנבים לדימוי.
סוס כן סוס אבירים, אין צורך באשנבים לדימוי
צאו ממסע כבר תם, היכנסו למסע אחר.
אכן עצוב, מסעך תם, כולנו כבר מזמן מסע אחר.
הארץ צרה עבורנו, או איננה צרה.
לא שאלה של צרה צרורה שאלה של שלווה
נעבור את הדרך הזאת הנמשכת
בשלווה
עד קצה הקשת. נמתחים צעדינו חצים. ההיינו כאן משכבר הימים
קשת בענן, כבר צלחה את כל הדרכים, את כל החיצים משכבר הימים
ותיכף נגיע אל חץ הראשית? הרוח הסיעה אותנו, הסיעה סביב ומה
מילתה?
כפי שאמרתי מילתה אחת, מילתה שלום, מילתה שלווה !
זו מילתי: אעבור את הדרך הזאת הנמשכת, עד כלותי, עד כלותה.
צר לי, בזאת הסתיימה דרכך, עד כלותה...
היום הודיעו על פטירתך 10.8.2008
(הערה: השורה הראשונה ובבית בן ארבע שורות, גם השורה השלישית
לקוחה כציטוט משירו "אעבור את הדרך הזאת" מאת מחמוד דרויש, כל
היתר שלי, שורה שנייה ורביעית. שירו של דרויש לקוח
[מתוך הקובץ "פחות ופחות פרחים" - 1986]
תרגום - חני עמית-כוכבי, 2007 |