נועם סולו / צלילים של רוח |
הם מבטיחים דומם,
לתת בי עוד כוח, ללכת
בדרך העולה מן הים.
ושמש לעת ערב,
נוגה וחלבית,
כבר לא בוערת, שורפת
כל חלק בתוכי.
ואז את מגיעה,
אחר שנים של ציפייה,
בקבוק,
וידיעה,
שנינו, נפרדנו מחסדי האהבה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|