זה שיר שמח,
זה שיר על טוב,
על הסבון שבמקלחת,
ושיערה הרטוב...

אני נזכר בחיוך,
במבט החטוף,
בצלו של אותו ערב,
וצלילו הגנוב.

ביופיו של גופה,
שיערה ועיניה,
ידה הקטנה,
ולובן שיניה.

הלילות הקרים,
מתוקים מדבש ותמרים,
והימים שעוברים,
בכל אותה מזכירים.

נותן לעוד יום לחלוף,
עוזר לשמש לשקוע,
ממתין לעת ערב,
בציפייה אליה לנסוע.

לא יכול עוד לחכות,
לחבק את רגליה,
לשתות את עיניה,
ולטרוף את גופה,
הענוג,
המתוק,
העדין.

כמו מנגינה היא מתנגנת,
בין ידיי,
בנשימותיי,
ואף מתגנבת לחלומותיי.

ועכשיו הזמן להקיץ,
ולשלוח חיוך,
מלבי אל
לבך,
ואל עולמך,
שכבר שבועות ארוכים ממלא
אותי באור שמש,
וציוץ ציפורים,
וכה נעים הוא לחושיי,
ויפה הוא כשיר השירים.
וגם את כה יפה,
ושיערך כעדר העזים שגלשו מהר גלעד.

מזל טוב ממי שלי, נשיקות וחיבוקים.