עמדתי מולו, כותל
תחושה אחזה מיתרים.
ניסתי להגיע אליו
ניסיתי, בכל מאודי.
ניסיתי להיעזר באקו
קרעתי בהד העדים.
טמנתי בו פתק טעון
הברות נסדקו במילים
רחשו הקולות כקברות
ונותרה רק המית השברים.
נטרפה בי מזחלת מובלת
איתה שם בדרך, נבחו הכלבים
ונשמע הקול מתייפח
שם שמעתי ראשונה, נהי אבלים
ראשם כצל נדם
מרקיע קורע שחקים
רוקע קרוע, עפר ואפר בלוע
נבלע הרעם כקינה במרומים.
חרב הבית.
קיר אחד בו נותר
המשכתי דומע, גרוני ניחר.
חיים ביקשתי לדבר
ונעניתי: "אל הקיר".
רחוק בניכר הייתי
נהר איום, צלק דמעותיי
אבנים.
לא הייתי שם לבד.
אך יזכור אדם לנצח
את בית אביו נופל בחרב.
עמדתי מולו כותל
תחושה אחזה
מיתרים.
ט' באב
2008 |
