New Stage - Go To Main Page

אביב דותן
/
צרור החיים

עולה לעמדה, מכניס מחסנית, דורך, מעביר לאוטומט.
צרור מחריד אוזנים.
דם, הרבה דם. אפוד מלא בדם.
ומה חושב לו החייל, הטירון, בעמדה ליד, 4 חודשים בצבא, כשהוא
מבין שהחבר שלו התאבד?

יושבים בסלון, רואים טלוויזיה, דפיקה בדלת, קצינים בפתח.
אין צורך במילים.
ואיך מרגישים להם ההורים, הצעירים, 4 חודשים ללא הילד שלהם,
כשהם מבינים שהבן שלהם התאבד?

יושבת בשטח, עם חיילים, צלצול טלפון, בשורה.
ואי אפשר להבין.
ואיך מרגישה המפקדת, הילדה, 4 חודשים של השפעה, כשהיא מבינה
שחייל שלה התאבד?

והוא ילד, תינוק, טירון, שבשנייה אחת לקח לאנשים חיים.
כי איך הוא יחייה והם יחיו והיא תחייה, בידיעה שהוא - מת.

נשכבת במיטה, לבד, מריצה מחשבות, פחדים.
מתפללת שלא יקרה כלום לאנשים שסובבים אותי.
אז איך אני אמורה להרגיש, שנייה לפני שאני מתחילה לפקד, שחייל,
ילד, לקח לעצמו את החיים?



28.7.08
זה עבר,
זה נגמר,
לתמיד, אולי
מעגל שנסגר
ונשארת חי...



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 6/6/09 19:24
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אביב דותן

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה