ואלוהים היה רעב.
הוא סיים לאכול את כל העשב והפירות, את הטחב והאבנים
המתגלגלות, הוא גמר גם עם חיות השדה הקטנות וציקצק בלשונו על
כל אחת מעצמותיהן הפריכות מבלי לטרוח להבהב אותן באש אפילו,
לאחר מכן הוא עבר לפומות הגמישות,לדובי הגריזלי הכבדים ולשאר
החיות הגדולות,
זכר ונקבה אכל אותן בתאווה וביסודיות - את הפיל והג'ירפה, את
הזברה והיחמור, הוא התלבט קצת בנוגע לחזירים ולמינוטאורים,
במיוחד בגלל החומר הקרני הקשה שבכף הרגל השסועה - נושא כאוב זה
גרם לו גיהוקים לא נעימים בעבר -  אך עד מהרה התגבר כארי וחיסל
גם אותם,
הוא חפן יערות דבש מימין ומשמאל והערה לקרבו אגמים ונהרות על
מנת לכבות את התבערה שעקצצה בדפנות אך מאום לא עזר.
אלוהים היה רעב.
הוא התנודד מעט, הסתכל כה וכה ומשך אליו את קליפת הארץ כנער
מפה שולחנית משובצת בפיקניק, ואחת אחת בלע את כל הארצות כולן -
את יערות הגשם והמדבריות, את האוקיאנוסים והאיים ואפילו את
הבור העמוק שהשאיר הגרנד קניון הוא טרף וטפח על בטנו.
הוא לעס ורקק את מבני הפלדה והבטון, את הטור-אייפל ומגדל
הטאייפה, ואת בורג' אל דובאי שעוד לא הושלם החליק אל גרונו
בסופו של דבר בעזרת באר נפט שמנונית.
ואלוהים היה רעב.
רעב היה אלוהים.
הוא הביט לכל צדדיו למטה ולמעלה ואז הרים את כפו והסיר מהורהר
את הקרום הדק מן הדק שהפריד בין מים למים.
זה היה מתוק ומשכך מאד ונעם לחיכו.
וכך, בהסירו את הפקק האחרון - נסחפו כל הנשמות השטות לעבר ביצת
העין האדומה ורק הד הטססססססס של השמש הכבויה מילא חרש חרש את
פני התהום הריק, עד שנדם גם זה האחרון.
ואלוהים היה מלא.