הוויתך היא כחץ מורעל הנעוץ בגופי.
איני יכולה לעוקרו ממקומו, הוצאתו פירושה מוות מיידי.
כארס נחש, שוטף הוא אט אט את עורקיי ומחריב את חיות ליבי.
עסיס שיניו כה מרווה. כמפלט אחרון ויחיד, הנלגם בשקיקה חולנית,
בכמיהה לחיים השלובים בזרועות המוות.
זו ערגה לטעמו המשכר של כאב אחרון, קר וחד, היונק באיטיות
אכזרית את לשד נשמתי הנלוזה.
באפלה זו, מלאך המוות מחולל תחת ירח מלא. קצב תנועותיו מכתיב
את נשימותיי האחרונות, הכבדות. הכבדות כעול משא נפשי.
בדקות ארוכות כנצח ניגרות טיפות חיי העייפות אל מיטתי-דומתי,
בעודך מפלל בקול חרישי ומושיט יד להצלה אשר לעולם לא מגיעה.
אייחל למותך-הוא חייך, ליבך-ליבי משוסע לגזרים.
האושר נמצא כעת במרחק פעימה חסרה.
זהו מסע מופלאה של רגעים אחרונים. הדרך לתחילת הסוף.