הבילבול המסריח הזה לא עובר.
אין לי רגע שקט פה.
החלומות חונקים אותי.
אין לי אוויר.
אז ככה,
זה קרה בבית הספר.
הילדה הזאת כל כך מקסימה וכל כך חיננית.
בכל שיעורי המדעים הייתי יושב לידה סגור כולי, ביישן.
ממושקפת הייתה ועם סגנון לבוש קצת מיושן אבל מאוד יפה לעין.
לא נחשבה ליפה בעיני הרוב אך בעיניי הייתה הכי יפה.
אבל יש את אותו מכשול -
מבוכה.
היא הייתה האחות של חבר של אחי.
בכל פעם שהייתי ניגש אליה הייתי מרגיש מין צמרמורת קלה כזאת
בלב.
כי היא כל כך דומה לו ולכן זה הקשה עליי לדבר,
ולא משנה כמה שהתכוננתי לפני, נשמתי עמוק, שתיתי המון מים
וחזרתי על הכל בלב, עדיין כל המילים נגמרו לי ברגע שהבטתי לה,
בעיניה.
חלום עליה חלום מאחד מין הלילות.
בחלום אני והיא עובדים ביחד בתוך ספריה ענקית ומאלה בספרים.
ושם לפי הזכור יש רמיזה מפיה על הנישואים שלי ושלה. זה מה שאני
זוכר מאותו חלום.
וואו,
מה אני אעשה?

- המשך יבוא -