לימור גברעם / יעקוב |
כשאני רואה את אבי הזקן העוויר.
חושך מוחלט
ואני מביא לו את זרועתי מכוסות פרוות עזים
חושך מוחלט
ואני לא אני, שמי נמכר בעדשים ועתידי נמכר בשקרים
חושך מוחלט
שאני מגמגם: "אני הוא אני..." לא אני.
חושך מוחלט
ואבי שוב שאל: "בני ? בכורי?"
חושך מוחלט
ואמי מדרבנת, מסתכלת בשתיי עיניים חכמות, צודקות.
חושך מוחלט
ופחד נוטף מידי ומפני אבי המקומטות .
חושך מוחלט
בתוך הרחם, אני נמשך לאחור.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|