מעשה במשה בן חנניה וחיים בן יצחק ויעקב ויוסי, שהיו מסובין
בשומקום
והיו מספרים ב"אם תרצו אין זו הגדה" כל אותו אחר צהרים עד שבאו
נשותיהם ואמרו להם: "ארוחת ערב".
ויאמר יעקב: "אני כבר בן 30 ובחיי לא קראתי הגדה מוזרה כזו, מה
הקטע? אמרו שיהיה טוב, אבל אף אחד לא באמת חושב ככה.. כמו
שהשכן שלי שלוימה אמר: ' השלום יבוא בסוף כי אין דרך אחרת, אבל
אין דרך לחזות את הגאולה. הארץ הזו היא כל מה שנשאר לנו, וזה
לא ישתנה, סופנו לחזור אליה תמיד כי שונאי יהודים יש בכל מקום,
בעיות יש בכל מקום, אבל רק פה מדברים משהו שדומה לשפה
העברית... אף אחד לא אומר שהפתרון יהיה מושלם, רוח העם יכולה
ליפול, שטחים רבים יוחזרו לזרים, אבל תמיד נוכל לשקם אותה'.
שלויימה הזה קצת מעופף אבל יש לו יציאות".
ותען לו אשתו: "נורא נחמד, אבל האוכל מתקרר".
(1996) |
