דני נגר / ילד זכוכית |
חתיכות ממני
כשאת עושה את זה זה כואב
אז את הולכת בעקבותי
נוצץ ובוהק בצורה נסתרת
צורח, נעלב
בוכה על הכל ונרדם על הדשא הירוק
ילד זכוכית
כולם רואים דרכי אבל כבר רגילים
לכל העשן שעוטף אותי
נשבר בקלות בצורה מרגיזה שכזאת
מגע קל שורט אותי
לאנשים כבר נמאס מהכובד הזה
שאעזוב אותם בשקט ואמשיך בדרכי
במקום להיתקע כמו שרגיל
עכשיו, אחרי שכולם כבר ויתרו, עכשיו תורי
מנופף בידיי לשלום
כשגבכם מופנה אלי
כמו תמיד
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|