ולפעמים כשאני לבד, שוב נזכרת בך, ובמה שעברנו. ואחרי כמעט חצי
שנה, החלטתי בפעם המי יודע כמה, שהגיע הזמן להמשיך הלאה. כבר
לא נרדמת כשדמותך מול עיניי, ולא מתעוררת כשהמחשבה הראשונה היא
עליך. אומנם עדיין קצת בודד, אך זאת כבר לא הבדידות הנואשת
שזועקת שאני זקוקה למגע עורך.
רק לפעמים עוד נזכרת שהייתי מאוהבת נואשות, ולקח לי כל כך הרבה
זמן להתאפק מלא לצעוק לך את זה. והתגובה שלך, כמו כל התגובות
הקרות שלך... "את עוד תשלמי על מה שאמרת."
גם לך לקח זמן, להחזיר לי באהבה, כמו שלי לוקח זמן להתגבר
עליך. אבל היום אני אופטימית. ואולי זו לא אני שהייתה צריכה
לשבור אותך. אולי זה אתה שלא הצליח לשבור אותי, שלא החזיק מעמד
לידי. ורק אולי, אני צריכה מישהו שיצליח לעמוד בקצב, שיצליח
לרוץ לצידי... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.