טיפות של תקווה
מחזיקות אותי בגרון
מה שכתבתי אתמול
רק מחר יהיה נכון

אחד ועוד אחד זה
אחד יותר כואב
כמו קנה
כמו להב
כמו מראה שעומדת פה
ומסנוורת אותי
כי אני שוכחת שזו אני

אני הזוהרת
אני המקרינה
אני החזקה
אני החכמה

אצלי נמצא הכוח
וכל האהבה
והמראה מסנוורת
אבל אני רואה אותה...

ועם כובע וכפתורים פרומים
הוא ייקח את התמימות
אני באמת לא רוצה את זה
אני כותבת על בעלות?
זה זוועה
זה לא אני

אני הלוחמת
אני המדהימה
אני זורקת אור
ודברי חכמה

אצלי נמצא הכוח
וכל האהבה
והמראה מסנוורת
אבל אני רואה אותה

ויבואו ויבואו ויבואו
ואני אלך
לשכנע את עצמי
שזה לא אני
אני לא יודעת לאהוב
וזה בכלל לא בשבילי

אני מנותקת?
אני חסרת רגש?
זו אני שלא יודעת לאהוב?

מה אדם יאמר לעצמו
כדי לא לוותר על הרגל
אני בעצם בכלל לא יודעת מה הייתי
זו תחרות די מיותרת

אני מקסימה
אני משעשעת
יש לי מילים חזקות
ועיניים מלאות

אצלי נמצא הכוח
וכל האהבה
המראה מסנוורת
אבל תהרגו אותי, אני רואה אותה.