טללים של כחד, עוד חורטים עלי מקשת היותך.
פרח זר משורר בך.
יפי זר לך בין סדקי איפור, פסל דמותך.
פרח בר מתנכר לך.

לא שלחת ידך.
לא נפלת אל תוכך, כדבריך.
אין מערה שתכיל את כל מה שאיבדת.
ההמתנה לסתיו רוצחת את מי הלב/הרגל...

תלים של פחד, עוד חורשים עלי אוטם לבבך.
המגנוליות נובלות ונבלעות בשירה.
חן לא לך, בין סדקי שחרור - ארון קבורתך.
הסיגליות לעולם היו לך עטרה.

לא שכחת.
לא קוממת, אל נקמות מהלך.
אין סערה שתכיל את חורבנך.
ההמתנה לחורף פוצעת את דמי השווא.

רוח חורף עכשיו...