מילנה פרונקין / כוכבים |
בעומק לא נגמר- ומלבדם אין אור.
האור שבתוכי נשאר, כבה הוא לאיטו.
אלוהי, היכן אתה? היכן להצילו?
והרי היה כבר פעם אור של אהבה.
ציור של חול בחוף הים בגל ראשון נמחה.
תמיד יש דרך, יש בחירה.
אני אבחר למות.
אבל היום אלך לישון, כמו פעם,
בתמימות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|