פיטר וויברג / מאה נוצות שרופות |
עננים שחורים עטים עלי, ענני סופה המבשרים על בוא ההרס השחירו הרקיע, כמהים להחריב את כל העומד בדרכם ולהשאירו אחוז בכפור. הלבנה דיממה את טיפותיה האחרונות בעוד נפתחו עלי ארובות השמים והמטירו זלעפות, "אין אשר ינחם בצינת ליל חורף קר ומת" לחשה הרוח. מלאכים שחורים כרותי כנף הזליפו רעל באוזניי עיניהם מראה צלולה מרקדים מולי בשלל חן ויופי. דמעותיי כדמו של הירח. הנוצות נופלות ממעל כמעט כמכבר... שרופות, מפוחמות וטעמן רע ומר כל נוצה תשוקה כל נוצה יאוש כל נוצה כמיהה אשר נבערה לה בתימרת עשן. "אין מסתור ממאה הנוצות" לחש הענן והמטירן על העולם נחה אחת על הדשא הרענן והפכהו שדה קוצים צהוב ויבש. נחה אחרת על עץ התפוח והפכהו קמל ורקוב. המלאכים השחורים יצאו במחול "אבדון הבאנו!" צהלו... "יאוש!" צווחו בקולם המפוחם... רצתי דרך שדות הקוצים כל קוץ תולש מבשרי את מנת חלקו "אין הנמלט מן היגון" הכריז הענן וירד ארצה, לבש את צורתו מולי: מלאכית שחורה יפת תואר ואצילית עיני ברקת עמוקות שצחקו ברוך. היא אחזה בכף ידי באצבעותיה העדינות, "זוהי מנת חלקך" אמרה והושיטה להב נוצץ וכסוף כה טהור, כה שליו... גופתו מוטלת תחת עץ התפוח הרקוב שורשיו ניזונים מדם הניגר מעורקים פתוחים ותחת ענפיו מלאכית שחורה כורעת מלטפת בסיפוק את לחיו חסרת החיים "היי שלום, נוצה אחרונה." |
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד. |
|