תומר מסיקה / הלהבה לא תיבול |
לעולם לא הייתה הומת אדם וכך תישאר
ניצוץ חוצה אפלה כבירה באומץ רב
אלמלא ליבו היה נבלע בה
אש רושפת מבעירה את עולמו
אך לו אש וקרח אחד הם
רגשות פרועים ששנאה נפשי
רק עשן ולא להט האש יכה בו
אל תוותר על תקווה אחרונה
לך כבפעם הראשונה שראית דרך
גם לפרחים רמוסים יש אהבה לעולם
כן צבעם ולהבתם לא תיבול
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|