שוב,
מביטה אחורה,
משתהה.
עוברת שורה שורה,
אות אות,
זמן זמן.
מטעינה את עצמי בחיים של אז,
בכאב ההוא, באושר,
בציפייה הנוראה,
בידיים העוטפות, המלטפות,
בגעגועים,
במילים של אהבה,
בראי הנשמה,
קצת, מכל יום שעבר.
הופכת סדרי בראשית,
את זמני העולם
כאילו,
אין מוקדם ומאוחר
באהבה.


( 17/02/2008 י"א אדר א' תשס"ח )