פתאום כשחשבת שחייך מושלמים
באה וטופחת המציאות בפנים
והכל כמו סערה ששכחה
והנה היא עולה ומסתערת בחזרה
לנפש אין מנוחה
זה רק העולם ואתה
אתה לבד
אין שום רגש בנשמה
משהו שימלא וייתן שמחה
כמו ים של דמעות או מחנק בגרון
משהו שבלילה לא נותן לישון
אתה אחראי לעתיד שלך
ואתה ממשיך ודופק את עצמך
כמו מזוכיסט מכאיב לעצמך
אבל לא עוזב זה כמו דיבוק
מתרץ הכל ואומר שאתה הוא הדפוק!
אז מתי כבר תתעורר או שלא אתה
הוא זה שצריך להתעורר אלא מישהו אחר
אולי הוא הסדיסט שהעלה אותך למזוכיסט
גורמים לך להרגיש אשם ואולי באמת אתה אשם
שואלים אותך למה אתה מעמיד פנים
ואתה מוכן להישבע אמונים
שכל מה שאמרת זה אמת
אבל הם לא מקשיבים לך, בשבילם אתה מת
והם צוחקים ונהנים כמו יורקים לך בפנים
אתה מרגיש כמו שאתה נראה
נשמה סחוטה ופנים חסרות הבעה
נהפך לקיר זכוכית, לאדם שנשבר לכוס שעומדת על סיכה
שמשב רוח יכול לנפצה
ואין גם דרך חזרה
אתה נשאר עם צלקות
כאלה שלא מגלידות
אבל מה אכפת לאחרים הם מאושרים
מה זה כבר נערה אחת
נערה שמרגישה קצת עצובה
נערה שהעולם שכח, כאילו לא בכוונה