בנימין וולמן / מחשבות של חרס |
בטרם למדתי
לחשוב
נשאלתי
על מה חשבת?
כשהתחלתי לחשוב
(ולעשן)
ראיתי אנשים
נוהרים למוזיאון
ומכריזים:
"ביקרנו במוזיאון!".
ואני נתתי מבט חטוף
בין האולמות
להציץ
בכמה כדי חרס
שבורים.
ושמתי פעמי למוזיאון
של ציריך
להתפעל
מכמה תמונות נאיביות
של ואן גוך
ושמעתי קול רוטן:
"איך אתה מעז
לפקפק בואן גוך
הרי כולם חושבים
שהוא היה גאון.
כבה את הסיגריה!".
ואני תהיתי
איך כולם יכולים לחשוב
במקהלה
ודאי יש איזה מנצח
שמחזיק בשרביט.
כששבתי
ביקרתי במוזיאון חי
לראות מוצגים בתנועה
נעלמים בפתחו של
בית כנסת
וככל שספרתי
את שערי המוזיאון
לא הגעתי לאלהים
גם לא למאה (שערים)
ושמעתי קול רוטן:
"אל תחפש את השם,
הוא מביט בך
מעשן בשבת.
כבה את הסיגריה!".
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|