שלמק נכנס בשער החצר בשעות החום  הגדול. לבוש בחולצה צבעונית,
מקטרת בפיו ושערו הארוך מתבדר ברוח שנשבה ממזרח. יום חמסין היה
והרוח הייתה חמה ומייבשת. הניח את המזוודה שאחז בידו על הספסל
הקרוב לדלת הכניסה לחדר האוכל, קרוב לעץ הפלפל שהתנשא לגובה רב
והטיל את צילו על הספסל, עליו נהגו חברינו לשבת בשעות אחרי
הצהריים ובעיקר לאחר שסיימו לאכול את ארוחת הערב.
שלמק זה אתה?, מתיי הגעת אלינו?, שמע מאחוריו את קולו של יוזק,
מי שהיה מדריכו בקן השומר הצעיר בורשה, ובימים אלה שימש כמזכיר
בקיבוצנו. השניים התחבקו חיבוק עז שהעיד על ידידות ארוכת שנים,
ונכנסו חבוקים לחדר האוכל  שהיה בשעה זאת הומה מאדם. חברים
רבים שהכירו את שלמק עוד מהקן בורשה ניגשו אליו, התחבקו ובירכו
אותו לבואו  לקיבוצנו. יוזק הוביל את שלמק אל שולחן בו היו שני
מקומות פנויים, והשניים התיישבו, מזגו לעצמם כוסות מים קרים,
ולאחר שהשביעו את רעבונם במנות הבשר שחולקו על ידי התורנים,
להם הוסיפו ערימות גדולות של תפוחי אדמה ופרוסות לחם עבות
שנאפו על ידי האופה המקומי, קמו השניים והלכו לחדרם של יוזק
ולנה,  שהיה ממוקם בצריף שליד חדר האוכל. יוזק התיישב על כסא
העץ הקטן ואילו לאורח, לשלמק, הוא הציע לשבת על המיטה שהישיבה
עליה הייתה נוחה יותר.
אז ספר, מה עבר עלייך במשך חמש השנים בהם אנחנו נמצאים כאן,
בונים את קיבוצנו ושומרים על שדותינו מפני מתנכלים למיניהם.
המציאות בה אנחנו חיים כאן קשה אבל אנחנו ממשיכים להאמין
שאנחנו עושים את הדבר הנכון לעשות. אחרי הכול אנחנו מרגישים
שאנחנו תורמים לאחיזת העם היהודי כאן באיזור הזה. מההיכרות שלי
אתך ועם היכולות שלך בתחומים שונים יכולת להועיל לנו מאוד
בתחומים שונים, אם זה בעבודה ואם זה בתחומים תרבותיים. אז ספר,
אני מאוד סקרן לשמוע מה עבר עלייך במשך כול השנים הללו. כאן
עצר יוזק את דבריו ותלה עיניים סקרניות בבן שיחו.
המסלול אותו עברתי במשך השנים בהן נעדרתי היה אחר, שונה
לחלוטין ממסלול החיים שעברתם אתם, פתח שלמק את תשובתו. כאשר
אתם עליתם לארץ והתיישבתם כאן, במקום הזה, אני התקבלתי
ללימודים באוניברסיטת סורבון שבפריז, למדתי במשך ארבע שנים
פילוסופיה וכלכלה מדינית. לא אסתיר ממך שנחשבתי לתלמיד מצטיין,
זכיתי למילגות רבות, ואפילו פירסמתי מאמרים  בגדולי העיתונים
של צרפת. אני כיום דובר צרפתית שוטפת, יודע לנגן במספר כלי
נגינה, בעקר אני מצטיין בנגינה בכינור. במהלך לימודי זכיתי
להכיר באופן אישי כמה מגדולי האינלקטואלים החיים בפריז
והיושבים באופן קבוע  בבתי הקפה הממוקמים בגדה המערבית של
הסינה. חייתי חיים מלאי עניין שסיפקו לי גירויים אינטלקטואלים
יומיומיים. הכול היה טוב עד שפרצה המלחמה. הגרמנים כבשו את
פולין בסערה ולאחר מכן תקפו את בריטניה הגדולה. ואז באחת הכול
השתנה. החרדה לגורלי האישי ולא פחות לגורלכם אתם, הפכו את
השיחות בגוון פילוסופי אותן ניהלתי יחד עם ידידי הצרפתים
לשיחות סרק, הבנתי שמקומי הוא יחד אתכם, כאן במקום מוכה השמש
הזה, ואני מקווה שאצליח להשתלב בחברה שלכם ולהביא תועלת
בתחומים שונים.
שלמק מזג לעצמו כוס מים מהקנקן שעמד על השולחן הקטן, הוריק את
הכוס בשלוש לגימות גדולות והשתתק.  לאחר שתיקה של רגע, ניגש
אל מזוודתו שעמדה ליד הדלת, פתח אותה והוציא מתוכה בקבוק ויסקי
משובח. את הבקבוק הזה הבאתי לך. זהו הויסקי שהיינו נוהגים
ללגום כאשר היינו יושבים ומשוחחים על יד השולחנות הנמוכים באחד
מבתי הקפה היוקרתיים בפריז. תטעם, יש לו טעם משובח, אמר כאשר
הוא מוזג לבן שיחו כוס מתוך הבקבוק אותו פתח בזריזות וניכר בו
שהוא מיומן במלאכה זאת. השניים לגמו בשתיקה מהכוסות שהיו מלאות
רק עד מחציתן, השמיעו קולות של שביעות רצון רבה. אני מקווה
שנהנית, אמר שלמק לאחר שגיהק גיהוק מתפרץ. אני יודע שכאן
בקיבוץ אין להשיג ויסקי מהסוג הזה, אבל אצטרך להתרגל, כמו גם
לעבודת הכפיים עליה התחנכנו אותה  החלפתי  בשנים האחרונות
בעבודת ראש ובפילפולי מילים.  אני בטוח שתצליח, אמר יוזק ושלח
מבט מלא כוונה לעברו של שלמק. ביתנו, שלי ושל לנה יהיה פתוח
בפנייך ובכול זמן שתרצה אתה מוזמן להתארח אצלנו. השניים
התחבקו, ויוזק הוליך את אורחו אל האוהל הפנוי שהיה ממוקם בקצה
המחנה.
האוהל היה חשוך למחצה, ורק כאשר התרגלו עיניו של שלמק לעמימות
שעטפה את המקום הבחין במיטה הצרה שעמדה בצידו השמאלי של האוהל,
לידה היה מונח בוקס המשמש בדרך כלל לאריזת תפוזים אשר שימש
כארון בו ניתן היה לשמור על חפצים אישיים.  במרכז האוהל ניצב
שולחן קטן ולידו שרפרף  ששימש לישיבה. שלמק התיישב על המיטה,
ניגב את הזיעה שהציפה את צווארו, לגם כוס מים מהג'ארה שהייתה
ממוקמת לצידה של המיטה, כאשר עיניו משייטות על חצר הקיבוץ
שנפרסה לפניו מבעד פתח האוהל. אז זהו, הרהר לעצמו, עכשיו אני
נמצא  כאן יחד עם כול חברי ילדותי ונעורי ובלי חבריי החדשים
שנשארו בפריז ויושבים ודאי בשעה זאת בבתי הקפה ומנתחים את
אירועי המלחמה עליה הם קוראים בעיתונים ורואים ביומני החדשות
המוקרנים בבתי הקולנוע.  ידע שיתגעגע לעיסוקים האינטלקטואלים
שעזב מאחוריו, אבל הרגיש שעכשיו הוא נמצא במקום בו הוא צריך
להימצא,בהוויה של ממשות השואפת להגשמת רעיונות, עשייה יומיומית
במקום דיבורים פורחים באויר.  הוא פתח את המזוודה שהביא עמו,
נטל ממנה לבנים נקיים וקיפל אותם על המיטה, לאחר מכן הוציא את
החולצה הצבעונית אותה נהג ללבוש כאשר היה יוצא לפגישות בעיר
האורות, ולבסוף שלף מתוך השקית את מכנסי הגברדין, אותן היה
לובש כאשר היה יוצא לטייל בעיר. יום חשוב הוא היום, יום גורלי,
חזרתי הבייתה והלבוש שלי צריך להיות תואם את חשיבות היום הזה
בשבילי, חשב לעצמו כאשר צעד בצעדים קטנים אבל נחושים לעבר
המקלחת המשותפת, מבנה פח שמצידו האחד מוקמה מקלחת הנשים ומצידו
השני מקלחת הגברים. כאשר נכנס למקום שהיה עפוף בעדים שנבעו
מהמיים החמים שזרמו בקילוח עז על גופותיהם של שני המתרחצים
שעמדו מתחת לזרם, נזכר ששכח לקחת את המגבת. הוא פנה לצאת וכאשר
הגיע קרוב אל דלת היציאה שמע לפתע את קולו של אהרונציק, אותו
הכיר עוד מהיותם חניכים בקן השומר הצעיר בורשה. שלמק פנה
לאחור, התקרב אל החלק בו היו ממוקמים התושים והבחין בקושי מבעד
העדים שאפפו את המקום בגופו המוצק של אהרונציק שהיה מסובן מכף
רגל ועד לקרחת שבצבצה מבעד לסבון. לצידו של אהרונציק הבחין
בצעיר מוצק, כנראה חניך חברת נוער שהתחנכה בקיבוץ. שלמק לחץ
בחום את ידו הרטובה של אהרונציק ופנה לכיוון הדלת כדי להביא את
המגבת שהייתה מונחת בתוך שקית נייר בתוך המזוודה שהביא אתו
מפריז. כאשר הסיר את בגדיו ונכנס אל מתחת התוש הפנוי הציף אותו
הריח העז של הסבון הזול, סבון הכביסה, בו סיבנו את גופותיהם
שני שכניו למקלחת. הריח המתקתק שעלה מגופותיהם של השניים הזכיר
לו את ריחה של בעלת הבית העניה אשר בחדר אותו השכירה לו התגורר
בשנה הראשונה בה למד באוניברסיטת סורבון בפריז. לאחר שנה קיבל
את הצעתם של חבריו לחוג לפילוסופיה ועבר לגור בדירה טובה יותר,
יחד עם שניים מחבריו לספסל הלימודים. ריח הסבון הזול כאילו זרק
אותו לעברו, עבר של מחסור והתחלות מהוססות. החברותא שנוצרה תחת
זרזיפי המים גרמה לו, לשלמק, להתבייש לשלוף מתיק הרחצה שהביא
איתו את הסבון המשובח המדיף ריחות עדינים, בו היה נוהג להסתבן
במשך השנים בהן בילה בפריז. אהרונציק, תן לי את הסבון המונח
מאחורייך, שכחתי להביא את הסבון שלי, פנה אל שכנו, ששלח יד
רטובה, נטל את חתיכת הסבון והגיש אותה לשלמק, שהתגבר על רגש
הבחילה שתקף אותו והחל להסתבן במרץ ובכוונה גדולה. לאחר שסיימו
השניים את המקלחת, התגלחו אל מול המראות הגדולות שהיו קבועות
בחדר השני, התלבשו בבגדים נקיים, בגדי שבת, וכול אחד מהם פנה
אל מקום מגוריו, אהרונציק אל צריף המגורים בעוד שלמק אל האוהל
שהוקצה לו.  
בשעה שבע בדיוק נשמע צלצול הפעמון הקורא לחברים לארוחת ערב.
זרזיף הולך ומתעבה של חברים, חלקם מוכרים היו לשלמק עוד מתקופת
היותם חניכים בקן ורשה וחלקם כאלה שאת פניהם ראה בפעם הראשונה,
זרם לכיוון חדר האוכל ולאחר שנכנסו תפסו את מקומם על הספסלים
המוארכים שהיו מוצבים לצידם של השולחנות. כאשר נכנס שלמק לחדר
האוכל קלט מיד את ידו של יוזק שנופף בה בעוצמה כדי לסמן  לו על
המקום ששמר לו על ידו. התורנים שענדו סינורים לבנים עברו בין
השולחנות, הגישו לאוכלים מנות של קציצות מטוגנות ולצידם תפוחי
אדמה ומעט חסה. תוך דקות אחדות התמלא חלל חדר האוכל בקולות
לעיסה המלווים בזמזום של שיחות חולין. לאחר שהסתיימה הארוחה
והחברים קמו ממקומותיהם התאספו רבים מהם מול מכשיר הרדיו הגדול
שעמד בחזית האולם. בשעה שמונה בדיוק הושלך הס ושודרו החדשות.
השנה הייתה אלף תשע מאות וארבעים והחדשות התרכזו בהתקדמות
הגרמנים בחזיתות באירופה ובעיקר תוארו ההפצצות בהן נתונה
בריטניה הגדולה. ופתאום, כאילו משום מקום נשמעה נגינת
אקורדיון, השולחנות הוזזו לצדדים ומעגלי ההורה החלו סובבים
במרכז האולם. המנגינות הפכו סוערות יותר ויותר, הרוקדים החלו
לשיר ונראה היה ששירתם המתמסרת הופכת לתפילת היחד, תפילת
המגשימים את עצמם לדעת. שלמק התבונן במעגלי הרוקדים בפליאה
ואחר כך בקנאה, אבל התקשה להצטרף אל מעגל הרוקדים. ריח הזיעה
החמוץ שעלה מגופותיהם של הסובבים במעגל דחה אותו ומשך אותו בעת
ובעונה אחת. היה בו משהו גשמי, יומיומי הנוגע במשהו שהוא מעבר
לכאן ועכשיו  שלו ושלהם. בעוד הוא שוקל אם להמשיך ולהתבונן
ברוקדים או לשוב לאוהלו, ניגש אליו איסר, אותו הכיר עוד מהקן
בורשה והודיע לו שמחר הוא מסודר לעבודה במטעים ועליו להתייצב
לעבודה בשעה חמש וחצי בבוקר. השעה הייתה כבר קרוב לחצות כאשר
שלמק עזב את חדר האוכל, חזר אל האוהל, פשט את בגדיו והלך
לישון.
וכך חלפו הימים שהצטברו לשבועות ולחודשים.  שלמק המשיך לעבוד
במטעים, התרגל לסדר היום הקיבוצי, למד להכיר את סיפורי המקום,
וכמעט הפך לאחד משלנו. רק בשעות הלילה, באוהל המואר במנורת
לוקס היה נתקף לעיתים בתחושה מוזרה, מטרידה, בחוסר שהתקשה
לנסחו לעצמו. משהו היה חסר, ריק, מסגרת שהצלילים הנשמעים בתוכה
ומתוכה, לא נוגעים בזרמי המעמקים שהרגיש שחבויים בתוכו ואינם
באים לידי ביטוי.
ואז, בדחף פתאומי הוריד לילה אחד את הכינור שהיה תלוי על העמוד
המרכזי של האהל, והחל לנגן. בתחילה נגינה שקטה, כאילו לעצמו
בלבד, ולאחר מכן הגביר את עוצמת הנגינה עד שנשמעה ברחבי המחנה
כולו. צלילי הכינור נשמעו ברחבי מחנה  מקצהו האחד ועד קצהו
השני. והחברים החלו להתאסף. בתחילה נכנסו לאוהל וישבו בדממה
בתוכו ולאחר שהתמלא תפסו המאחרים מקומות לצידו של האהל. ישבו
בדממה, והקשיבו. דומה שנגינתו נגעה במקומות חבויים בנפשם,
מקומות שלא העיזו לגעת בהם מחשש לפגיעה בנחישות המעשה היומיומי
שלהם. פניהם של רבים היו רציניים וחלקם אפילו הזילו דמעה.
בשעה אחת אחרי חצות  הפסיק לפתע שלמק את נגינתו, ארז את הכינור
ותלה אתו על העמוד עליו היה תלוי במשך חודשים רבים, והקסם פג.
החברים התפזרו בשקט אל מקומות מגוריהם, עלו על יצועיהם לקראת
יום העבודה שמחכה להם בעוד שעות אחדות.
השעה הייתה שמונה בערב, ביום שלמחרת,  כאשר הופשלה יריעת האוהל
של שלמק ובפתח עמד יצחק  צחור, המכונה על ידי חברנו צחור בלבד.
הוא החזיק בידו ספר עב כרס. ראיתי אור באוהל והחלטתי להיכנס.
מאז הגעת אלינו לא החלפנו בינינו כמעט מילה, וגם אין לנו
היכרות אישית קודמת. אני לא חניך התנועה בפולין, אלא בוגר
ישיבה גבוהה ומוסמך להיות רב בישראל. ולמרות השכלתי התורנית
עזבתי את הכול מאחוריי, את התפילות ואת המצוות והחלטתי להיות
חלוץ בין חלוצים.  מאז הגעת אלינו אני מתבונן בך, מקשיב
להתבטאויותיך, ונדמה לי שאנחנו יכולים למצוא בינינו שפה
משותפת, עניין משותף. כאן עצר צחור את דבריו, שלח מבט שואל אל
בן שיחו המופתע והמתין. אפשר להציע לך לשבת, הגיב שלמק שהיה
שרוי בהפתעה מוחלטת אבל הסקרנות שנגעה בנימים רדומים לבלבה
בתוך עולמו הפנימי. אני הולך למטבח להביא לנו קומקום עם תה.
תמתין לי כאן ואני מייד חוזר.
השניים לגמו בשתיקה את כוסות התה המהביל שהביא שלמק ישר מהסיר
הרותח העומד דרך קבע על התנור, ולאחר שסיימו לשתות,  הסיר
צחור, איש נמוך קומה ונוטה להקריח, בעל אף נשרי ופנים מלאי
הבעה, את העטיפה מעל כריכתו של הספר שהחזיק בידו ונחשפה הכותרת
המעידה על היותו מסכת סנהדרין מתוך התלמוד הבבלי. אני בטוח
שאתה מופתע, פתח צחור כאשר שלמק נע באי נוחות מסויימת על כסאו.
אבל אני מתגעגע לעיסוק בתכנים הצפונים בספר זה, חוכמת הדורות
הקדומים המופיעה באמצעות שיחות בין גדולי חכמינו העוסקות
בשאלות העולות מהחיים עצמם. אני יודע שכאן, על אדמת קיבוצנו
העיון בספר זה הוא כמעט חילול הקודש. אגב,  אתה יודע שיש
בינינו מספר חברים שהשכלתם התורנית היא גבוהה ביותר. אבל הם
נמנעים מלהתקרב אל הספרים אותם למדו באהבה גדולה בימי נעוריהם,
בעיקר משום שהם פוחדים שהקסם של השורות הצפופות האלה, הקסם של
ההתמודדות האינטלקטואלית עם החומר הכתוב, יכבוש אותם שנית ויטה
אותם מהדרך בה בחרו ללכת. אני עוקב אחרייך כבר תקופה ארוכה,
אני מניח שלא הרגשת בכך כלל, אבל נדמה לי שאנחנו יכולים ללמוד
ביחד, לשוחח על משמעות  הדברים העולים מתוך השאלות  המוצגות
בספר. אני מתכוון לניסיון של התמודדות אינטלקטואלית כאשר אנחנו
מפגישים בין הכתוב בתלמוד עם הגותם של הוגים מודרניים, כולל
מארקס כמובן. אני יודע שבשנים בהן למדת בסורבון עסקת בהגותם של
הוגים רבים. בשבילי, כמי שלא היית לו הזדמנות ללמוד את הגותם
של ההוגים המודרניים, המפגש בין תורותיהם לבין הכתוב בתלמוד
וכמובן גם בתנ"ך, הוא מרתק.  אם טעיתי, ואין לך עניין בהתנסות
הזאת, תגיד לי ישירות. אני לא איעלב, פשוט אקח את הספר, אחזיר
אותו למקומו מתחת למזרון של מיטתי, עד שיבשילו התנאים ואמצע
מישהו שיהיה מעוניין ללמוד איתי יחד.    
שלמק המופתע חש כיצד הסקרנות מתחילה לבצבץ מבעד למעטה הגשמי
שעטה על עצמו בחודשים האחרונים. לאחר שנתן את הסכמתו פתח צחור
את הספר והשניים החלו להתעמק בסוגיות שעלו מתוכו. חודשים אחדים
למדו השניים את הסוגיות העולות, כאשר בשיחותיהם בעקבות הכתוב
בתלמוד התמודדו השניים בעיקר עם משנתו של מארקס  כאשר הם מנסים
לערוך השוואה, ללמוד את הדומה והשונה, בין הנאמר בתלמוד לבין
המופיע בקאפיטל, ספרו המונומנטלי של ההוגה הסוציאליסטי.  
בתחילה נאלץ צחור לתרגם את הקטעים מתוך התלמוד הכתובים בארמית,
שפה שאותה לא הכיר שלמק, אבל לאחר תקופה לא ארוכה השתלט שלמק
על המושגים העיקריים של השפה השמית העתיקה הזאת ולא נזקק יותר
לתרגום. השניים עשו לעצמם כלל שכאשר הגיעו בשיחותיהם לנקודת
עומק בה המשמעות האנושית של המתואר בתלמוד או בכתבי הוגה
מודרני, פוגשת משמעות אנושית המוכרת להם בחיים השוטפים, היו
השניים נעטפים בשתיקה, שלמק היה מסיר את הכינור מהעמוד עליו
היה תלוי ופותח בנגינת קטע שהתאים לפי הרגשתו למקום הרוחני
אליו חתרו והגיעו. בשבועות הראשונים ללימוד המשותף לשניים,
כאשר נשמע צלילו המחפש של הכינור היו החברים יוצאים ממגוריהם
ומתאספים ליד אוהלו של שלמק. אבל לאחר שבועות אחדים כאשר נוכחו
שצלילי הכינור של שלמק  הם חלק מהוויה אינטימית של השניים,
חדלו מלהתכנס לצידו של האוהל. הרגישו את העד כאן, כי מכאן
ואילך מצויי התחום האיטנטימי של השניים.
היה זה יום שבת אחד בשעות הצהריים כאשר  עצרה לנה את שלמק בדרך
לחדר האוכל ושאלה אותו ישירות אם יפריע לו, או לצחור, שהיא
תקשיב, רק תקשיב, לשיחותיהם המתנהלות בערבים באוהל שלו. כבר
שבועות רבים שאני עומדת מאחורי יריעת האוהל שלך ומקשיבה
לדיונים שאתם מנהלים ביניכם בעזרת התלמוד אותו הביא צחור
מביתו. וזה מעניין אותי. זאת קרן אור במציאות האפורה, היבשה
והקשה בה אנו חיים במקום הזה. אז מהי תשובתך? שלמק שתק שתיקה
של רגע ולאחר מכן השיב שהוא יתייעץ עם צחור ויתן לה תשובה
בהקדם. בערב, כאשר נפגשו השניים ללימוד משותף, שוחחו ביניהם
והסכימו לאפשר ללנה להיות נוכחת כאשר הם לומדים ומתדיינים
ביניהם.
ומאז, לא החמיצה לנה אפילו פגישה אחת. בתחילה שתקה ורק הקשיבה
ולאחר שבועות אחדים החלה לקחת חלק פעיל בדיוניהם, השמיעה את
דעתה בסוגיות השונות, התווכחה והסכימה והפכה לחלק תורם ונתרם
בפגישותיהם. כאשר היו מגיעים אל הנקודה בה נטל שלמק את הכינור
והיה משמיע את קול הלב באמצעות הצלילים הנמשכים אל מעבר לאופק,
היו עיניה הכחולות של לנה מתרחבות, פניה היו נעשים רכים וכמעט
שקופים, ואז הייתה נוהגת לאסוף את שערה הבלונדיני הגולש לצמה
מרהיבה ביופיה, ושלמק שהיה שקוע בנגינתו היה שולח לעברה מבטים
של ערגה שמעבר להשגה.
באותו זמן היה יוזק עסוק מעל לראשו בעניינים של המקום. בעיקר
היה עסוק בהכנת הקיבוץ למציאות בה ייאלצו להגן על עצמם  מפני
ערביי הסביבה או אולי מפני אויב חיצוני אחר. הוא שמח שלנה מצאה
לה עיסוק, ולא נשארת לבד בצריף כאשר הוא הולך לעיסוקיו הרבים.
דאגות היום יום במשך תקופה ממושכת ייבשו כמעט חלוטין את הרעב
האינטלקטואלי ששכן בתוכו בהיותו ראש הקן של ורשה. הייבוש היה
עמוק, כמעט אידאולוגי, אבל לא עד כדי   שלא הרגיש כיצד מתעורר
וצומח הרעב למשהו שהוא מעבר לממשות הריאלית בעולמה הפנימי של
אשתו, צומח אבל לא בשותפות אתו, אלא עם שלמק שזה מקרוב בא.
הנתק הרגשי בין בני הזוג הלך והעמיק עד שהשותפות ביניהם נשארה
טכנית בלבד, שותפות של סידור עניינים ואחריות משותפת לבתם
היחידה שהייתה מופיעה בחדרם שבצריף  כול יום בשעה ארבע אחרי
הצהריים ועל שניהם היה לטפל בה עד לשעת ההשכבה בבתי הילדים
בשעות הערב המוקדמות.
במהלך החודשים בהם למדו בקבוצה, הרגיש שלמק כיצד נובטת בו חיבה
ולאחר מכן מעבר לחיבה, ללנה. עיניה דיברו אליו, גופה משך אותו
בכמיהה שהתקשה לשלוט בה. והיא החזירה לו במבטים אורגים וכמהים.
שלמק שזה עתה מלאו לו שלושים הרגיש  שהצליח לגעת בנקודה
הפנימית של אשת חברו, הרגיש שהם נועדו לחיות כזוג,  אבל ידע
שלעולם לא יעשה את זה לחברו יוזק, מי שקלט אותו כאן, והיה ראש
הקן שלו בימים הגדולים של שניהם בורשה.
יום אחד הגיע שליח מיוחד לקיבוץ. לבקשתו נאספו חברי המזכירות
באמצע יום עבודה, דבר שלא היה מקובל לחלוטין והעיד על חשיבות
הנושא בו דנו המשתתפים בפגישה.
"הקיבוץ חייב לבחור חבר מתוכו שיתגייס בימים הקרובים לצבא
הבריטי כדי לחזק אותו במאבקו נגד הנאצים המשתלטים על אירופה
וגם על ברית המועצות. זאת חובתנו ואסור שיהיה אפילו קיבוץ אחד
שישתמט מחובתו זאת" אמר השליח והחברים הנהנו בהסכמה גדולה.
אחרי הכול הם נהגו להאזין לחדשות וידעו את המציאות הקשה
בחזיתות השונות של המלחמה. לאחר שיצא השליח בדרכו לקיבוצים
נוספים החלו חברי המזכירות לשוחח ביניהם במטרה לבחור את נציג
הקיבוץ שישלח בשמם אל החזית.
יוזק מתוקף תפקידו כמזכיר הקיבוץ ניהל את הדיון. שמות המועמדים
לגיוס עלו וירדו, חלק מסיבות של חיוניות בעבודה, האחרים מסיבות
בריאותיות או משפחתיות, ואחרים מסיבות חברתיות.
לפתע, כאילו באקראי פלט יוזק את שמו של שלמק. הוא ידידי, אני
קלטתי אותו כאן בקיבוצנו, הוא אדם יקר לי מאוד. אבל, המשיך
יוזק, הוא לא כול כך חיוני בעבודה, אין לו משפחה וילדים, ולכן
הוא המתאים ביותר להישלח בשמנו להגן על העולם בפני הצורר
הנאצי. החדר התמלא בשתיקה עבה. איש לו דיבר וגם צחור שישב
בישיבה מתוקף תפקידו כמרכז ועדת חברים שתק.  הוא ראה את
שמתחולל סביבו, הבין את מה שמסתתר מעבר להצעתו של יוזק, כאב את
כאב חברו ללימודים, וידע שנגזר על חברו להתגייס לצבא, ובכך
לסכן את חייו בשם הקיבוץ כולו.
בשיחת הקיבוץ שהתקיימה באותו ערב הוחלט ששלמק ייצג את קיבוצנו
במאבק נגד הצבא הגרמני. יוזק המזכיר איחל לו הצלחה ורק שיחזור
אלינו בריא ושלם. יוזק דיבר בשפה מצוחצחת השמורה לימים חשובים
וצחור הרגיש כאילו חרב פילחה את ליבו.
שבוע מאוחר יותר התגייס שלמק ולאחר אימון קצר נשלח לחזית.  
לאחר שנה בה לקח שלמק חלק בקרבות קשים על אדמת אירופה הגיע
הבשורה הקשה. שלמק נהרג. את גופתו הביאו לקבורה  אל קיבוצנו
כאשר ארונו מכוסה בדגל הבריטי.
יוזק הספיד את חברו במילים נרגשות ולנה עמדה לצידו ובכתה ללא
קול. שבוע שלם דיברו החברים כמעט בלחש, לא הדליקו רדיו וגם
האקורדיון הקורא לריקודים נדם.  
בתום שבוע , כאשר הסירו החברים מעל עצמם את מיגבלות  האבל
שהטילו על עצמם, מצא יוזק בתא הדואר שלו מכתב. כאשר פתח את
המעטפה החתומה גילה מילים הכתובות בכתב יד גדול, ברור, וניכר
שהכותב מיומן מאוד במלאכת הכתיבה.
יוזק שלום!
"ויכתוב בספר לאמור הבו את אוריה אל מול פני המלחמה החזקה
ושבתם מאחוריו ומת. (שמואל ב פרק י"א פסוק 15). דוד המלך חשק
בבת שבע ואוריה החיתי בעלה, שילם את מלוא המחיר".   המכתב לא
היה חתום אבל  ניכר שלא נשלח באמצעות הדואר.
באותו יום, בשעות הערב המוקדמות, ארז צחור תרמיל ובו לבנים
וכלי רחצה ונסע ללשכת הגיוס בחיפה.