[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







דני לירן
/
אז אמת

"אני חושבת שהגיע הזמן" היא אמרה וחייכה. אם לא היית מכיר אותה
עוד היית יכול לטעות ולחשוב שהיא מתכוונת למשהו טוב.
"הרי מיצינו, לא?" היא שאלה, עדיין מחוייכת. שלווה כאילו
דיברתם על פסיפלורות.
"כן.... יש קצת הרגשה כזאת" ענית. והסתכלת בדיוק לא עליה.
התרגלת. פעם היית נלחם. אולי היא באמת צריכה מישהו אחר, ש"יבין
אותה". אותה ואת הראש הפסיכי שלה. גם אמרת לה את זה. לא בגסות,
לא בקוצר רוח, בשלווה ומכל הלב. בדיוק כמו שאתה תמיד אומר, כמו
שאתה אומר שאתה אוהב אותה וכמו שאתה אומר ש"כאן קחי ימינה
לכיוון חיפה". אבל היו, ניצנצו שם כמה דמעות. "מגיע לך מישהו
שלא יגרום לך לבכות, שלא תרגישי איתו לבד".
היא מתחרטת עכשיו. יושבת ובוכה. אבל כבר ברח לה הפרט הכי חשוב,
שאתה עכשיו כבר יודע ולשכוח תהיה לך משימה קשה - היא דיברה אז
אמת. היא באמת חושבת שתמיד היא לבד, אתה, מהצד השני - באמת לא
מבין איך היא יכולה להרגיש לבד אם היא איתך.
היא אישיות קצת קוטבית, אבל לא מפוצלת. שני הקטבים חיים יחדיו,
פחות או יותר בהרמוניה. היא שלך. לפעמים. אתה שלה, מבחינתך.
אתם אחד של השני בעירבון מוגבל.

טוב, זה לא סרט ישן על אהבה.





יולי 2008







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
למשטרה הירוקה
יש רובים.





בוליביה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 22/5/09 7:40
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דני לירן

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה