בשיחה ארוכה וקשה גילית לי את הסוד.
גילית והכאבת.
גילית וניפצת.
גילית, ואני שונאת אותך על כך.
ואולי זו אני ששונאת, אולי את עצמי.

נתת בידיי את המסכה, וביקשתני לחבוש אותה
נתת לי את השקר, וביקשתני להחזיק בו
נתת לי אותך, והנחתני איך להשאירך פה
נתת,
ובכל זאת, אני מרגישה כל כך ריקה כרגע, וכל כך קרה.

שואלת את עצמי, האם זו הדרך שלי, האם אחזיק מעמד?
או שמא אשבר?
ואם אשבר? אז תנטוש?
ותשאיר את ליבי להתנפץ ארצה למיליון רסיסים של כאב תהומי
וייאוש?
אמת
עצובה
מציאות
ארורה.
עכשיו רק נותרה השאלה, אם אצליח לחיות אותה, למרות זאת.

שלך,
ושונאת אותך.


03.08.2008