שם למעלה על ההר מתרוצצת לה שמועה
עם קרניים קטנטנות, מחכה היא לבואה
של מלכת השדים מארצות השגרה והקרח
מלחכת בשמחה עלעלי מעשיות
משלימה לה פערים, מנפחת קושיות
רק שהוד מעלתה תתן לה כרטיס אל הנצח
ואין אף אחד בעולם שייתן לה פרח

שם למטה בנהר בתוך מים צוננים
השמועה  משתכשכת, רוצה לדלות פנינים
וליצור מכולם עוד סיפור מיותם משרשרת
מפצחת קונכיות והופכת אבנים
משליכה אל הכחול רגשות מעוננים
ובין כל רסיסי התמיד היא לפתע נזכרת
שאין אף אחד שיכול להגיד אחרת

מכל הכיוונים אני שומעת שמועות
על שדונים ירוקים ומכשפות מרשעות
שממתינים לי, שאורבות
לשעת הכושר, לשעת התאוות,
לשעת האכזבות
והם נוסעים והן נוסעות
קדימה ואחורה בזמן

על הקרקע הרכה ברגליים מוצקות
אני עומדת איתנה, יכולה רק לחכות
שהטירוף יעבור, שתפקחו עיניכם, שתאמרו לי
שכל זה לא התרחש, שאתם מצטערים
ואם רק יכולתם הייתם נשארים
שבין כל השדים גם היו כמה שאהבו לי
אני אף פעם לא אשכח מה שהם עשו לי.