כשאני לבד בסוף היום
עוצם עיניי ומנסה לחלום.
על מה שהייתי רחוק באתמול,
על ילד קטן שספר את הזמן
וחיכה כבר לגדול.

ער במיטה
לא מצליח לישון.
אין מנוחה
רק פחדים ודמיון.

הכל הפך להיות כל-כך רגיל.
איני שוטר, אני גם לא מציל.
הילד של פעם צועק "זאת פשרה".
קולו לא עוזב ומרעיד את הלב,
"לא תישן, מר שגרה."

ער במיטה
לא מצליח לישון.
אין מנוחה
רק פחדים ודמיון.

הגוף מודיע שהוא כבר ויתר,
כנראה שער אני כאן אשאר.
תקוע בחדר חשוך ולבד.
החלום מרוחק, הוא טבע באבק,
לא יבוא אך אחד.

ער במיטה
מחכה כבר לאור.
סופר כל דקה
שהזמן יעבור.

הציפורים שרות שבוקר
קוראות לצאת מהמיטה.
פוקח את עיניי, כנראה נרדמתי
מתחיל עוד יום חדש, נפלא.
מתחיל עוד יום חדש
מתחיל עוד יום
מתחיל עוד
מתחיל