נשארתי מאחור
הותרתי את הנשימה האחרונה
הפקרה.
וביחד עם השם באה התקווה
התקווה שלעולם לא אשכח איפה זה קרה
את הרגע הראשון.
והכל בראש שלי
והכל חלום שחלמתי לפני שנים רבות
אז למה זה עדיין פה?
למה אני לא מצליחה להרפות?

אמרו לי לעזוב
לשכוח
לשחרר
אבל אם אני עוד נחנקת מהמחשבה
אז בזכרון הכל בוער
ואני לא מוכנה לשחרר
לא מוכנה לעזוב
לא רוצה לשכוח
כי מי אני אחרת?

אמרו לי לעזוב
לשכוח
לשחרר.
ניסיתי.
טעיתי.
נפלתי.
כאבתי.
והכל... הכל עדיין באותו מקום
באותה עוצמה
באותו פחד.

באותו קול נוגה זה קורא לי לחזור
לחזור לעקשות
למאבק.
אבל אני התחייבתי במקום אחר
אני מכרתי את נשמתי לשטן
והוא?
הוא לא נתן לי דבר בתמורה.