|
עיניי היודעות להקשיב
בעוד מוחי מעופף
אל חלומן של מילים
רוקד עמן דממות וסערות
צורב את צבעיהן
על קירות הזויים
וחושף מגילה ארוכה
של תולדות חיים שהיו, או שלא
מי ידע יותר מהדמיון
לעטוף דמות חדשה
בגד היולי
ולתת לה כנפיים
אהבתי גם לצלול
אל זוויות השפתיים
הנפשקות בדברן
לחוש בטעמן על רקתי וגופי
בנגיעות הרכות של הזיה או מציאות
שם נפגשים שניים
הלחלוחית חמה ונמזגת
מערבבת מוחשיות. |
|
|
א: שלום.
ב: שלום.
א: אתה יודע
שאנחנו בעצם לא
קיימים ואנחנו
רק חלק מסלוגן
מטופש.
ב: נכון.
א: וזה לא מפריע
לך?
ב: אם אני לא
קיים, למה שזה
יפריע לי?
א: נקודה טובה.
ב: ברור שזו
נקודה טובה.
אחרת לא היו
רושמים שאני
אומר אותה.
א: רגע, אתה
מרמז על כך שאני
מקבל את כל
המשפטים
המטומטים, ואתה
את כל
הטובים?!?!
ב: כן.
שמואל
איציקוביץ' יוצר
דיאלוגים
עמוקים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.