בהרת הקיץ תגחל בך גיל, כאבק הנמס אל השטיחים
בסופות החול
שהנחת להן לנזול בחום הירחים.
-
ממתיקה את אבני הסוכר בנטיפי החצץ שנותרו ממדורות החורף.
שדופת הנחלים הפורצים בך את הסכר הכבד מטלטלים
אותי ואותך, כעשן הסיגריה שאיפרתי לנשימה חורקת.
---
בפסיעות יחפות, בערנו את ניצוץ הנצח.
31.7.08 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.