כשאתה מרגיש ששום דבר לא הולך.
ואתה לא מתרומם מהקרקע.
ומיץ מריר יושב לך בין החניכיים לשיניים.
ועיניים עצובות מביטות בך מכל עבר.
דע לך שזה חולף.
דע לך שהזמן עובר ואיש אינו זוכר.
גם אתה, כן במיוחד אתה איש ציפור.

שאינו מפסיק לגדול.
כך אתה מכנה את עצמך בחיבה.
מפחד ליפול, מפחד לאכזב את כל העיניים.
אך לא את עצמך, כי לעצמך כבר סלחת.
אינך יודע שובע, אף ניצחון אינו די לך.
בוער כמו זיקוק, מלא בעצמו כרימון.
לעולם לא תסתפק במועט, איש ציפור.