אתה לא כאן יותר. אני מצפה לך אבל אתה לא כאן יותר.
מאז שהלכת הכל מעורפל, אני כבר לא זוכרת כלום, כבר אין בי צורך
לנסות להבין למה, אני עייפה, פניי רטובות, איבריי כואבים ואני
רק מנסה לעשות את המצופה ממני. וציפיותיי הו... אבנים אדומות
נוצצות באשפה מסריחה. מה הן? אני כבר לא זוכרת, אני לא
זוכרת... לא זוכרת כלום, רק תשומת-לב קטנה ואדומה.

"תזכרי שיכול להיות טוב", אמרתי לעצמי. יום חם רגיל, מחזה רגיל
של אישה מלאה רגילה באוטובוס מגביהה את ראשה ככל האפשר ועוצמת
עיניה לשניות ספורות כנהנית מהמזגן הרגיל. אישה מלאה רגילה
מדהימה. מאוורר תקרה רגיל בחדר, פרחים רגילים באדנית, איש רגיל
אחד רוקד והכל מדהים כל כך.
לעיתים אני חושבת שאולי הכל באמת שום דבר מלבד חרא אחד רגיל של
שור. אנשים לא רואים את זה, את לבד.