כאב קדמון הניח בפני גורל מותי, גורל חיי: שני קערות.
בראשונה אשר מעץ הניח מאכלת, זהב הוא להבה ולה? שתי פיפיות!
בשנייה: פסלון של בית כולו שני וארגמן בבוהק כסף נאמן - טירה
של חלומות.
"לבחירה" קרא הוא גורלי או אל הזמן - "בחירה בין שתי רעות".

לשווא ישבתי וחישבתי צירי עתיד ומשמעות.
לריק הגרתי לי שעות שקופות בצער ועצבות.
"תבחר בזאת," "תבחר בזאת" צעקו העורבנים מראש העץ.
ואני בלבטי, בלהטי עודי קרוע לבי שותת - עצמו קומץ.

יפו שמיים רגע - ליל בו חטאתי בבחירתי,
פגיון רציתי להתקיף ולא למצוא ביתי.
אך הפגיון (וכה צפוי) היה לחרב פיפיות.
ואת עצמי עקדתי בשקר הבטחות.

וכעת עת בית זה מצא לו דר אחר ובמותה של הזדמנות.
נותר דבר אחד לומר"מצטער... כה מצטער" ואז לחיות בתוך טעות.