מול מסך המחשב המבהיק בחשכה
פניי מוארים כירח כבוי
מכתשים פעורים בי בצד הבלתי נראה
רכבי חלל משונים מקפצים על גדותיהם
המסך מתמלא כתמים וסופות
איברים עגולים עם השפעות מגנטיות
אני קורא באותיות פורחות באוויר
פושטות צורתן
מישהו חושב עליי ברוח הקוסמית
היא מחוללת על המסך
אנשים עם טלסקופים גדולים מכוונים אלי את מבטם
אינם רואים אותי נחבא בחור השחור
מביט על כל האיסורים בעיוורון זמני
הלילה מקיף אותי סוגר את תריסיי
רק אור אחד נשאר דולק בחדרים
שואל אותי "עד מתי?"
עכשיו עוצם את העיניים
מכווץ אותן עד כאב
ליקוי מאורות מתקרב
אני מוחק את עקבותיי.