|
זה כבר לא נוגע כבר לא קורע נימים דקים
יש משהו חדש מאין נובע מבקש רחמים
כשסרבתי ללכת היתה אז שלכת המון מילים
לא מביט לאחור לא רוצה לחזור אל אותם הימים
עוד יהיה לי שלום ביני ובין נשמתי על פי תהום
כשיהיה לי שלום ביני ובין נשמתי אוכל שוב לחלום
אני לא יודע אני רק משווע לחסדים עצומים
הולך לקראתך קורא בשמך אתי לעולמים
עוד מעט הסוף מפסיק לרדוף אחרי הצללים
הנה הוא בא בהפתעה מנוחה ושלוות המתים |
|
|
בהתחלה רק הייתי
קוראת. הייתי
מרחמת על כל אלה
שיושבים שעות
ככה - אמרתי שלי
זה בחיים לא
יקרה.
אחת בפגישה של
"מכורים
אנונימיים
לסלוגנים". |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.