הולכת ביער, נכנסת עמוק
ציפורים שרות, סחלבים נדירים
ממשיכה עוד קצת הלאה, קדימה, רחוק,
לא משאירה אחריי שביל פירורים.
ואולי לא אמצא בסוף את הדרך
ואולי לא אדע איך לחזור
ואולי תשקע לי השמש
ויהיה קר ושומם ובלי אור.
ואולי, ואמנם, ואפילו
ובכל זאת יוצאת לטיול הנכון.
בלי תרמיל, בלי מפה, בלי מצפן,
בלי חבל או יתד ביטחון.
רוצה ללכת לאיבוד עכשיו
בין העצים לחפש, לתעות.
לעצור רגע, להקשיב, להריח
לבקש, לשאול, לנסות.
ולהיכשל ולהצליח
ולהתחיל מחדש.
להמציא את הדרך
ולהתבלבל שוב ממש.
ולבכות, גם מעצב
להתרגש בכל הגוף.
להביט בך מביט בי
לעצום עיניים
ולעוף. |
