לעיניה מתגלגלים כבר הרבה הזמן הילדים שלה, כמו שהמרק מסתובב
כשהיא בוחשת אותו ואומרת לעצמה, נו כבר מתי זה מוכן, ומה עם
הכביסה שלהם, פרזיטים שכאלה והגדול הוא כבר 30 עוד מעט והוא
עסוק בכלום, רפי הזה, היא חושבת לעצמה, עם כמה שאני אוהבת אותו
לא עוזר בכלום, אז מה אם הוא עובד, מה אני לא קורעת את התחת
שלי פה. וזה גם ככה מצב די עגום, אז כששוקי נכנס עם קניות
וזורק הכול, בלי לשים לב באמת אבל הוא יכל לחשוב קצת אז, היא
מתרתחת בכל הנימים האלה שלה, בוערת עליו כבר שיזיז את עצמו
ויראה אותה, שהיא לא סתם איזה מישהי שגרה לו בבית, כי כשהוא
רוצה את הזה הוא יודע טוב טוב לבקש, נכון שוקי, היא צועקת לו,
והוא בא, עייף כזה לאסוף את הדברים כי הוא יודע, הוא יודע
בדיוק על מה היא מדברת ומה קורה בלילה כשהזה שלו ככה וככה,
והיא זאתי יש לה זיכרון של פיל. ככה באיזה תנועה של חרא קטן,
כמו שהיא אומרת, הוא אוסף את כל המצרכים ומכניס למקרר, וזה
קורה רק שזה מגיע לזה שלו. כבר כמה זמן שהיא ככה חושבת , אולי
יש לו שם איזה מוח קטן, איזה שכל שחושב, שכשמדברים עליו רע
תיכף הוא מת מפחד, ובלילה כשהיא ניסתה לדבר איתו ככה פנים מול
פנים הוא נעשה כזה קשה פתאום, והלא היא רק רצתה לשאול אותו כמה
דברים, אבל הוא, לא עניין אותו, הוא רק נעשה קשה כזה כמו שוקי,
אז שילך לעזאזל חשבה לעצמה, ואז הוא שוב נהיה כזה רך, אבל היא
כבר לא היית שם.