בחמש היא קמה
עם עלות החמה.
הכלים לה מצפים,
בכיור בערימה.
ושוב סבון, סבון כלים,
שצורב את עור ידיה
וסודק את הפרקים.
שמה כביסה ושוב עוד מכונה.
מתקתקת כמה סנדוויצ'ים,
כל אחד בהזמנה.
מארגנת את הזבל
וסוגרת את השקית.
מעירה את הילדים
ומנקה אחר הבעל.
מתלבשת במהירות,
כי צריך עכשיו לצאת.
והבעל לא מבין,
הוא עומד להתפוצץ.
והפקקים, בפקקים עומדים.
מוציאה את האיפור
ומורחת את הפנים.
מגיעה לעבודה
והיא פקעת עצבים.
יש לה ים של טלפונים
ואוקיינוס של פחדים.
והבוס המניאק, הבוס הבן זונה,
מסתכל לה על התחת
וסורק את הגזרה.
מקבלת את החרא
ואוכלת צעקות.
במשרד אין לה תחליף,
אך גם אין אפשרויות.
היא זקוקה לג'וב
ותלויה בהכנסה,
כי לבעל יש כבוד,
אבל אין לו פרנסה.
היא חוזרת הביתה,
מבשלת לכולם.
הכלים שוב בכיור,
כמו היו שם מעולם.
מתרוצצת בין חוגים,
מגהצת בגדים
והבעל לה אומר:
"את נראית על הפנים".
פזמון:
תני לי להיות,
קרן של אור, קרן של אור,
קרן של אור
במדבר של חייך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.