את. ארץ יגון וצער
דמעות אושר אוריש לך
בלכתי מן העולם אשר סובב אותך
מן הדבש, הלחות והגפרית
אשא קריאה אל כתבייך שעוד לא בערו
ואקרא אל הלחן לשוב אל כתלייך
הו ארצי, ארץ מדרון התלים
ארץ החול ורוחות ההרים
הפסיקי לנשוף בעורפך
כי חריגה את מן שטחים המאוזנים
הצילני מעצמך, שאי את גופי אל על
הו ארץ אכולה
שטופה את בדמעותיי
אך אחוזה את בזרועותיי
ואין כל חשש בלבי מיופייך
אינני אשאל אף פעם על כיוון פעימות לבך
הו ארץ אבותיי
שאי את בניי כפי שנשאת אותי
עצמי את עינייך והרפי
סגרי את פיך ואמרי קינה במוחך
פתחי את לבך ושאי היום את רצון אהובך
הו ביתי, קירות וחומות אשר אהבתי
בעוזבי את העולם אדע
את אשר נפל בחיקי
את אשר עברתי וחשתי
הרי בתוכך חייתי חיים.
הו אהובתי, נשאת אותי בתוכך
ואהבתי את אהבתך
הו אמי, קראתי את קולך
כאבתי את כאבך
והרגשתי אותך
וחייתי חיים בתוכך.
|
