מעליות תמיד מעוררת אצלי את פחד הגבהים שבי
והרק שלא אפול ותחושות הבטן שלי שאני מתעלמת מהן
כשנדמה שאני עומדת
יציבה זקופה ומחוזקת
אני נוטה ליפול! תמיד אני נוטה ליפול!
אני מעדיפה לרדת מדרגות ברגליים יחפות
מתעטפות בולמי זעזועים פגיעות פציעות
אירועים מוחיים והתקפים לבביים
נקעים עקבים מטופפים
לדלג אחת שניים שלושה  
ובעיניים פקוחות
אף פעם לא אהבתי מעליות
ולא צלחו לי סדרי עדיפויות
החלטות שגויות בתחושת אשליות מתגשמות
מסתחררת בין פעם אחת לפעמים רבות
פעם ידעתי ללכת על חבל דק בין טיפה אחת של אושר לטיפה של
חלומות
לשרוד.
סף הסבל שלי הופך ומנמיך רמות יותר ויותר
מיום ליום. מיום ללילה ומהלילה ליום
שמונה קומות זה כבר יותר מדי רבדים דמים מדממים
מעליי שתיקות    
אני מוכרחה להתנקות
אני מוכרחה לרדת
להיות
בד בבד מלקקת את הפצעים אורזת שוב את המילים
במארזים
ואת החפצים הנותרים בקרטונים
מאבדת את הכול בכדי למצוא את הכול
זאב מיילל מול ירח עגול  
בינתיים אני
צונחת בגדול