אני רואה אדם תאב נקם צמא לדם
שפוחד מצל עצמו כזקן מקץ יומו
יצור כמין ערפד שונא ומפוחד
שלא ידע בין טוב לרע לו תוצב מולו מראה
שנאה טלית נפשו ואין עיניים בראשו
כקטרקט בפני זקנה שתחשוש בכל פינה

חי כזנב לאריות עם הרבה רצון לחיות
רק עם כבוד ונחלה שלא היו מלכתחילה
הוא חסר רכוש גשמי, נדיב וערמומי
ילך טפח - ישוב טפחיים, ייתן מכות - יגזול חיים
יש ובוסר בחייו אכל כך שלחי בנו תכחל
מוסיף עוד צבע לעולם לו ראו את שמולם

אני רואה אומה שמצרה את בוא יומה
כבעל שנבגד ולטהר הנקמה סגד
בלעה הכול וכך שרכה, ולבסוף תיפח רוחה
וכשלבסוף תזכור לקום, כשיכורה תנהג עקום
משתנוח בשלום, אולי יהיה לה פנאי לחלום
לנפש ייעלמו קמטים אך לא יקומו המתים

עיוורת לסבלה משום שזהו לה סגולה
ולרוב הוא יימכר, עבור סבלו של האחר
פעם היא הייתה לעם, ירא, ובשל כך מוטעם
אך כשמבית התנכלות מה טעם  עוד בהסתגלות
תמיד רדפה אחר כבודה, ובמרדף אותו איבדה
תמיד לחמה, לא תמיד על קיומה, והזדקנה בטרום יומה.