והפך מבט על פיו מכדי עין מזלזלת
ובועט הלב בחושך כחיה עם גב לקיר
ותכבד הנשימה כאילו כל שמחה אוזלת
עם כל אמת - מרחק שמחקיך אדם-יקיר
ואין כזרועותייך להניח דעתי
ואין כשכמותך לרומם על-אל רוחי
ואין כמבטייך לפקחת מגרעתי
ואין כמילותייך להסביר קמטי-מצחי
כך פוסק עולם לרגע ולבדך נאה את נעה
כי פתגם, תזוזה וריח לא אשכח גם מרצון
הם אוצרות-חיי כל אלו וגאולה עוצרים, לו באה
ובגינם לא אתמקח על נכסי-ברזל וצאן
ואין כשתי רגלייך להלך עליי פלאים
ואין כזיו פנייך להקהות בו את חודי
ואין כשתי אוזנייך לאזן תפיסת-חיים
ואין כשמך בלאט להרעיש את מעודי
ואת ודאי חוששת על שבך ועל שבי
לפני טלפון חושבת, מה אומר? ומה יבין?
ולשווא את מטשטשת, מה אראה לו? מה אחביא?
כי אדע שלו כלה את, אני ודאי לא השושבין. |
