ריף הייתה אלת הטבע
הגשימה את הגשם
השמישה את השמש
האנקי דורי היה רק נווד
ישן באוהלים.

ריף הייתה אלה
של מטפורות זולות
וערב אחד
כשירח תלתה
עוד היה מהלך
האנקי דורי
בחולות.
הלבנה המלאה
החווירה את פניו
החווירה בפניו
כמה בודד
יכול אדם
להיות.

ממרפסת מגדל השן
ראתה רק את הלסת
אז ירדה ריף לחולות
בשמלתה המפוספסת
נצטלבו דרכי השניים
בין הדיונה לאספסת
חשוך וקר, ילדה יפה
מה כאן את מחפשת?

האנקי דורי, אמרה ריף
עד מתי תשוטט בדרכים?
הביט בה, הלום תשובה
מי את? איך ידעת את שמי?
חפנה מכיסה אבק כוכבים
לא ענתה רק כיסתה את פניו
עיסתה את מצחו, לחייו, רקותיו  
לראשונה בחייו
לא ברח מהעכשיו
רק הרפה ועמד
האנקי דורי הנווד.

השכים בזריחה
ונדהם לכל עבר
המדבר בו ישן
הניב דשא ופרי.
שנים הוא חלם
את אותו העולם
בו יקבע אוהלו
כגן חסד פראי.

בינתיים חזרה ריף
למשכן האלים
במגדל השן הטוחנת.
התנאים במגדל
אינם מזהירים כלל
ריף שכנה בתוכו
כמו עששת.
למי מחוברת הלסת?
לצב. סיפורם של
ריף והאנקי דורי
קדח חור גם
בשנהב
של שלושה
פילים קשישים
שהורגלו כי העולם
באופן מילולי
זורח להם
מהישבן
הזמן היה לטובתם
והאדם לרעתם
והעולם היה שטוח
עד שהושיבה ריף
את האנקי דורי
על זרי
דפנת
הגן.